• Hachmolog

מוגנות

מים קצרים של חורף, שעות ארוכות של חשכה. הילדים חוזרים ממקומות לימודיהם כשכבר חשוך בחוץ, ודווקא עכשיו, יותר מתמיד, חשוב לך לוודא שהם מוגנים. את לא רוצה להיות מוטרדת; את לא רוצה שהם יהיו מוטרדים.

אז מהי 'מוגנות' ומדוע היא הפכה להיות מושג בתקופה האחרונה?

'מוגנות' היא תחושת רווחה וביטחון בסיסית המאפשרת לילדים ולהורים לחיות את חייהם ללא פחד ואיום. בסדרה זו, מוגנות היא מילה נרדפת לצורך בהגנה מפני פגיעות, למתן כלים לזיהוי מי שנפגע, להכנת ילדינו להתמודדות עם זיהוי מי שעלול לפגוע ובכלים לתקשורת נכונה עם ההורים, במקרה שמשהו רע קרה, חלילה.

מדוע יש ליצור שיח בנושא זה?

הטרנדיות של נושא זה נגרמת הן בשל ריבוי במספר הנפגעים והן בשל ה'כפר הגלובאלי הקטן' שבו אנו חיים,

ובשברירי שניה מעבירים ומקבלים מידע. כל זאת לצד הרצון, הפתיחות והנכונות לעשות הכול, גם במחיר שבעבר לא הסכמנו לשלם, כדי שילדינו יהיו מוגנים. בעבר אכן לא נטו לדבר על תופעות מסוג זה. הסגירות, הפחד, חוסר הכלים ודפוסי התקשורת, יצרו נורמות שבהן 'לא לדבר' הייתה האפשרות המוכרת. התחושה הייתה שאם הבעיות יהיו מטואטאות היטב מתחת השטיח או נעולות חזק בארון, הן לא יהיו קיימות. מנגנוני ההכחשה והניתוק אפיינו את התקופה. גם סודיות, בושה, אשמה ובעיקר חוסר ידע על התופעה, חוסר כלים להתמודד אתה, חוסר אונים ובהלה, היוו סיבות נוספות להסתרה ולחוסר טיפול הולם. ידוע ש"המודעות לבעיה מהווה חצי פתרון", ובכל זאת, עובדה זו לא מנעה מהבעיות לגדול, להתרבות ולהתפתח. היא יצרה לרוב מצג שווא כאילו אין בעיות, וכך נוצר חסר במשאבים כמו ידע, שיתוף פעולה חברתי, דרכי התמודדות משותפים ושיח שיכול למנוע. גם הצניעות והרגישות הטבעיים לנושאים אלו גורמים – בצדק – להימנע מלדון בנושא זה באופן שאינו מכבד ומותאם. "דיברה התורה בלשון נקיה" – דיבור על נושא זה ייעשה בצורה מתאימה שתעשיר את הידע, הכלים, דרכי זיהוי וטיפול באופן רגיש שיהלום את צרכינו. יש גם תפיסה שאם נדבר, הדברים עלולים להתרחש. אמונה המגשימה את עצמה? רעיונות לפורעי חוק ועבריינים? ניתן להבין את ההיגיון בפחד. אך דווקא כשנוגעים בדברים חשים הקלה. תחושת שליטה והתפוגגות החרדה. לא עוד! אנו אמונים על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם!" ודווקא מפני כך עלינו להשתדל ביותר לשמור על נפשותינו ונפש ילדינו. בסיס הפירמידה הוא תחושת ההכלה. בבית שבו ילד חש מובן, אהוב, לא נשפט בחומרה, לא מואשם – יש יותר סיכוי כי הילד/ה יבוא להורה לשתף, אם חלילה קרה לו משהו, מאשר בבית שבו אין רואים את הילדים, 'עושים' ולא נוכחים, מאשימים במקום מקשיבים או עוסקים ב'חינוך' במקום בהדרכה נינוחה.

מהי אותה הכלה המהווה בסיס לחינוך בכלל ולשיתוף בפרט?

ההכלה היא היכולת שלנו להיות כמו כלי, לקבל רגשות וקשיים של מישהו אחר בלי להדוף אותם. המושג 'הכלה' הוטבע ע"י וילפרד ביון, בהקשר של טיפול האם בילד. גם כאשר תחושות ומצבים מאיימים מהתינוק מציפים את האם – היא לא נשברת, אלא נשארת רגועה ולא משליכה אותם חזרה על התינוק. זה תהליך שבו ככל שאנו מכבדות ומקבלות את עצמנו, נצליח להכיל את עצמנו וגם את סביבתנו: ילדינו, משפחתנו והסובב. ההכלה היא גשר, מעבר בדרך לקבלה. במקום תגובות אוטומטיות, ההכלה מאפשרת לנו לשהות, לחשוב, להרגיש, לבחור תגובה ובהמשך לקבל את המצב, גם אם הוא מורכב.

ניתן להכניס תחת מטריה זו את השייכות, האמון, השיתוף הרגשי והאקלים הנוצר בבית המנבא את התקשורת, הקרבה והפתיחות.

אויבי ההכלה

השיפוטיות היא אויב מספר אחת והנגטיב של ההכלה.

גם הביקורתיות מצטרפת לחגיגה ואינה מאפשרת קבלה עצמית, שהיא המפתח והתנאי לקבלת הזולת. כולנו נופלים, טועים, שוגים )כן, גם מנחת הורים!(. השאלה, איך אנו מתמודדים ומגיבים לנפילה של עצמנו. זהו המפתח וההבדל בין היכולת לסלוח, לצמוח ולהתקדם, לבין דעיכה, חוסר אונים, דשדוש ברגשות אשמה ונסיגה, שבוודאי אינה מקדמת להכלה ולקבלה עצמית. לקבל את עצמנו זהו מסע של חיים ועבודה מתמדת של לדון לכף זכות, לראות את הזווית החיובית ולדעת שעשיתי ככל יכולתי ברגע הנתון, והתוצאה אינה בידיי. היכולת לשחרר אחרי מעשה שעליו חשבתי לפני, מאפשרת לי להרפות ולהתמלא ברגשות חיוביים על הבחירה שעשיתי בלי להתבונן בתוצאה, שאינה מלמדת בהכרח אם המעשה היה טוב או לא (שוב, השופט והמבקר הגיעו?)

איך נפתח ילדים מכילים?

נאפשר להם חווית הכלה – ברגע שהם משתפים ומספרים חוויות, נהיה איתם. ברגש, בהבנה שהם עשו ככל יכולתם, באמפתיה ובתמיכה. "ואם עם עשו משהו שאני חייבת להגיב עליו?", אני כבר רואה את הקוראות קופצות – דברו איתם בהזדמנות אחרת ותנו להם להגיע למסקנות. אל תזלזלו באינטליגנציה של ילדכם. האמינו כי יש לו מצפון, מוסר ורגשות אשמה, והוא לרוב נבון כדי לדעת מה עשה לא טוב ואיך כדאי להתנהל בפעם הבאה. כשתחכו בין החוויה לתגובה, תלמדו אותו:

1 .להכיל: לקבל, לא להיבהל, להיות קשוב, מחובר לרגשותיו ולחוויותיו.

2 .לדחות סיפוקים.

3 .לא להיות אימפולסיבי.

4 .לפתח חשיבה וביקורת עצמאית.

5 .להאמין בעצמו.

6 .שההורה איתו ולא נגדו.

7 .קבלה.

8 .צמיחה.

מחמאות על התכונות – ילדינו עושים כל העת מעשים הראויים לציון ולמשוב. היכולת להחמיא על התכונה החיובית הבולטת תלמד אותם ממה מורכב המכל שלהם, ותזמן להם את הרצון להגדיל ולעבות את דפנותיו. המשוב יהיה ממוקד, חיובי, עם דוגמה מעשית שמוכיחה, ויבטא ערך או מידה משמעותיים. כך ילדינו יעמיקו את ההכרות של עצמם וימשיכו לבנות בעצמם את עצמם על פי המודל שהתווינו להם.

העדר ביקורת ושיפוטיות – כמה קשה היא המשימה וכמה מתגמלת.

למידה והתחשבות ברגשות הזולת – תפקידנו, בין השאר, ללמד את ילדנו את ההיגיון, הרגשות בהתנהגות של הזולת, כדי שיגדלו להיות מבוגרים אמפתיים, רגשיים ומכילים.

בסיס הכלת הזולת היא היכולת להכיל את עצמנו – בעצמנו. ההכלה מאפשרת לנו להתנהל בנינוחות ומתוך קבלה את עצמנו ואת זולתנו, מאפשרת לנו לסלוח כדי לצמוח ומהווה בסיס איתן לאישיות יציבה, מקבלת ושלווה. ובחזרה לנושא העל – נתרגל חוויות של הקשבה, קבלה, חוסר שיפוטיות וחוסר ביקורת. כך נפתח את הבסיס לתקשורת זורמת, פתוחה, נינוחה ומקבלת. נוכל לראות את ילדינו, לזהות אם חלילה עבר עליהם משהו. נוכל לפתוח בשיחה לא ממקום חשדן או מאשים, ולהתפלל כי הם, בשל המצע, יבואו אלינו וימצאו בנו כתובת. במאמר הבא נביא כלים לזיהוי אם חלילה הייתה פגיעה, ואיתותים המחייבים תשומת לב ייחודית.

"מתוך המגזין הדיגיטלי הפסקת קפה"

להרשמה למגזין




רוצה לקבל 10% הנחה ברכישה הראשונה באתר?

הרשמו למועדון הלקוחות שלנו!

©כל הזכויות שמורות לבעלי האתר חכמולוג